תנגודת לאינסולין ותסמונת מטבולית
מהם הסימנים והסימפטומים של תנגודת לאינסולין, כיצד הם מתקשרים לתסמונת מטבולית ומה לכל זה ולמחלת הסוכרת?
במאמר שעסק בנושא העמידות לאינסולין הסברנו כיצד אינסולין מתפקד בגוף בריא, וכיצד רמות גבוהות של אינסולין יכולות להוביל לתפקוד לקוי של חילוף החומרים. במאמר זה נסביר מהי תסמונת מטבולית, ואיך תנגודת לאינסולין מובילה להתפתחות של כל אחד מרכיבי התסמונת.
עלייה במשקל
תנגודת לאינסולין מתחילה כאשר אנחנו עוברים את הקיבולת שלנו לאחסון אנרגיה עודפת. תאי השומן שלנו מלאים יתר על המידה. אם נמשיך לאכול פחמימות וסוכרים, נצטרך מעכשיו הרבה יותר אינסולין כדי להכניס את הסוכר לתוך התאים, מכיוון שהתאים לא מגיבים יותר לאינסולין. זה מוביל לרמות גבוהות של אינסולין, גם כשאנחנו לא אוכלים. בריאות היא האיזון בין אינסולין גבוה כשאנחנו אוכלים לבין אינסולין נמוך כשאנחנו לא אוכלים, אבל כאשר יש לנו תנגודת לאינסולין - רמות האינסולין נשארות גבוהות כל הזמן. אינסולין הוא הוא הורמון בנייה (של תאים ורקמות) ואחסון, ואם יש לנו רמות גבוהות של אינסולין כל הזמן, אנחנו נמצאים כל הזמן ב"מצב אחסון". כתוצאה מכך אנחנו מעלים במשקל גם כשאנחנו לא אוכלים. בנוסף, אנחנו חושבים על אוכל כל הזמן. הדבר העיקרי שחשוב להבין הוא שבהגדרה, על מנת לשרוף את השומן המאוחסן, רמות האינסולין צריכות להיות נמוכות. אם יש לנו רמות גבוהות כל הזמן ואין לנו גישה לאנרגיה המאוחסנת שלנו - אנחנו נהיה רעבים.
טכנית, השומן שאנחנו צוברים סביב הבטן ("שומן בטני") הוא שמדאיג אותנו. היקף מותניים של יותר מ-88 ס"מ אצל נשים ו-102 ס"מ אצל גברים עונה להגדרה של תסמונת מטבולית. בקרב אסיאתיים המספרים נמוכים יותר - 80 ס"מ לנשים ו-90 ס"מ לגברים.
לחץ דם
בוודאי שמעתם שצריכה גבוהה של מלח היא הגורם ללחץ דם גבוה. בפועל, עלינו להאשים את הסוכר. כשחילוף החומרים בגוף תקין, הכליות מסננות החוצה נתרן עודף ללא בעיה. תנגודת לאינסולין היא הגורם המפריע לתהליך זה. במצב של תנגודת לאינסולין, כשרמות האינסולין גבוהות כל הזמן, הכליות סופגות חזרה יותר מדי נתרן.
אינסולין מעלה את לחץ הדם בדרכים נוספות. ההורמון ידוע כמגרה את מערכת העצבים הסימפתטית ודוחק (ללא צורך) את כלי הדם למצב כוננות גבוהה המקושר כרונית למצבים של "הילחם או ברח". עודף אינסולין גם גורם לדפנות כלי הדם להתעבות ולהתקשות. השפעות אלה על כלי הדם עוזרות להסביר מדוע לסובלים מסוכרת יש סיכוי גבוה יותר למות בטרם עת ממחלות לב וכלי דם. בהגדרה, לחץ דם גבוה מ-130/85 נחשב לחלק מתסמונת מטבולית.
כולסטרול - טריגליצרידים ו-HDL
טריגליצרידים הם סוג של שומן שהגוף שלנו לרוב אוגר בצורה בריאה בתאי השומן לטובת צריכה עתידית של אנרגיה. כפי שהסברתי למעלה, תנגודת לאינסולין משבשת את המחזור הנורמלי של שימוש ואחסון שומן. השומן נשפך למחזור הדם. שומן שלא נמצא בתוך תאי שומן הוא מסוכן, מגביר את הסיכון למחלות לב ושבץ מוחי עקב טרשת עורקים או עורקים סתומים.
HDL, לעומת זאת, ידוע בכינויו "הכולסטרול הטוב". ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה זה סופג סוגי כולסטרול אחרים שעלולים להזיק בכמויות גדולות, ומעביר אותם לכבד שם הם נשטפים מהגוף. HDL יורד בנוכחות של תנגודת לאינסולין במאמצו להפחית את רמות הטריגליצרידים הגבוהות. טריגליצרידים גבוהים ו-HDL נמוך מהווים אינדיקציה אמינה במיוחד לתנגודת לאינסולין.
בהגדרה, רמת טריגליצרידים גבוהה מ-150 מיליגרם לדציליטר ו-HDL נמוך מ-40 מיליגרם לדציליטר בגברים ו-50 מיליגרם לדציליטר בנשים היא חלק מתסמונת מטבולית. באופן אישי, אני מכוונת לקריטריון הרבה יותר נוקשה עבור המטופלים שלי, כדי להבטיח בריאות מטבולית טובה.
היפרגליקמיה
היפרגליקמיה היא הסימפטום הכי פחות נפוץ של תנגודת לאינסולין, אולם היא לא נדירה - כ-20% מהאנשים בארה"ב (וביתר העולם) סובלים מהיפרגליקמיה במידה כזו או אחרת. סוכרת היא סימפטום קיצוני של תנגודת לאינסולין. אנחנו מגדירים רמות סוכר גבוהות כטרום סוכרת אם רמות הסוכר בדם בצום הן בין 100-126 מיליגרם לדציליטר או שה-A1c בין 5.7-6.4%. כל מספר מעל מדדים אלה נחשב לסוכרת. בתנגודת לאינסולין, תאי הגוף מלאים ולא רוצים יותר להגיב לאינסולין. מכיוון שהסוכר לא יכול להישאר בדם, הלבלב ייצר יותר ויותר אינסולין עד שיתגבר על התנגודת, לכן לרוב אנחנו רואים תנגודת לאינסולין יחד עם רמות סוכר נורמליות. אבל לפעמים, השומן שנשפך מתאי השומן לא נשפך רק לדם (ויוצר טריגליצרידים גבוהים) אלא גם ללבלב, מה שאומר שהלבלב מתחיל לתפקד פחות טוב ולא יכול עוד לייצר את כמות האינסולין הדרושה כדי לשמור על רמות סוכר נורמליות. אנחנו ממשיכים לייצר רמות גבוהות של אינסולין, אבל לא מספיק כדי לפצות על התנגודת, ורמות הסוכר מתחילות לעלות. כעת יש יותר מדי סוכר ויותר מדי אינסולין בו זמנית.
תסמונת מטבולית
מומחים קראו לחמשת הסימנים הללו: היפרגליקמיה, שומן בטני, יתר לחץ דם, טריגליצרידים גבוהים ו-HDL נמוך, חמשת המרכיבים של "תסמונת מטבולית". כשמטופלים מגלים תפקוד לקוי בשלושה מתוך חמשת הסימנים הללו, הם מאובחנים כסובלים מתסמונת מטבולית. למרות שתנאי זה לא נידון בצורה ברורה בתקשורת, אם הולכים לפיו - כשליש מהבוגרים האמריקאים סובלים מתסמונת מטבולית מלאה. 88% מהבוגרים האמריקאים עומדים לפחות באחד מהקריטריונים של תסמונת מטבולית, ישראל נמצאת לא רחוק ממנה! מטופלים אלה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם, כבד שומני וסיבוכים נוספים רבים של תנגודת לאינסולין.
האם ניתן למנוע זאת? בהחלט! 90% מהקרב אפשר לנצח על ידי הימנעות מסוכרים, פחמימות מעובדות ושמנים צמחיים. המלצות אלו הן הבסיס של התזונה הקטוגנית, אשר מתאימה ביותר לטיפול בתסמונת המטבולית.
