בעזרת תזונה קטוגנית: רזיתי 70 ק“ג ב-20 חודשים וזה מה שיש לי להגיד
אתחיל בהתייחסות להשערתכם המיידית: התשובה היא לא. לא עשיתי ניתוח בריאטרי, למרות שהייתי מאוד קרובה לכך. בגיל 17, במשקל 130 ק״ג, ישבתי מול המנתח הבריאטרי שבורת לב ומעורערת מההבנה שהניתוח אינו נוסחת קסם ובכל מקרה יהיה עליי לשנות את ההרגלים שלי למען בריאותי. אז עשיתי בדיוק את זה, התמודדתי עם קושי שלרוב מתעמתים עימו לאורך כל החיים, וירדתי במשקל ללא הניתוח.
אחזור להתחלה. תמיד הייתי הילדה השמנמנה, על אף שהייתי פעילה ואתלטית - עדיין, שמנה. ובעקבות זאת שאמי הינה רזה להפליא, מגיל מאוד צעיר ניסיתי כל סוג של דיאטה שקיים על פני האדמה. אינסוף ביקורים אצל תזונאיות, חיי הדיאטטיים התנהלו כך שפעם-פעמיים בשנה הייתי מקבלת תפריט המפחית את כמות השומן בדיאטה ככל האפשר בהתמקדות על הגבלת קלוריות. ולרוב, לזמן מה, זה גם הצליח. סוף סוף, הנחיות האכילה של קינואה, בטטה וחסה היו נראות כמו התשובה הטובה או אף היחידה להרזיה שרדפתי. אך, כל פעם ללא יוצא מן הכלל, בסופו של דבר תחושת הרעב הייתה גוברת לרמה של שיגעון. הייתי נשברת, נוטשת את הדיאטה הסקסית ללא שומן שכולם הטיפו כסוד להרזיה, מובסת מהנטל ואשמה של רעב. לא רק שהייתי מפצה יתר על המידה בכך שאכלתי כל דבר שהיה מולי, שום דבר לא השביע אותי, המצב המטבולי התחיל להשפיע על הרבה יותר מרק המספר על המשקל. סבלתי מתשישות כרונית, טרום סכרת, ערפול מוחי, PCOS, חוסר איזון הורמונלי ועוד. איבדתי תקווה, הסתמכתי על ניתוח באריאטרי לתקן את כל הבעיות שלי.
אז זה היה מצבי, ילדה בת 17 ששקלה 130 ק“ג כאשר מעל 50 אחוז מהרכב גופה הוא שומן, עם רשימה ארוכה של מחלות מטבוליות שהמשיכו לדרדר את בריאותי הפיזית וכמו כן המנטלית. כיום, שנתיים לאחר מכן, קצת פחות ילדה, שוקלת 60 ק“ג, הרכב גופי הינו 12% שומן, רמת הסוכר יציבה ביותר, נרפאתי מהמחלות המטבוליות, נגמלתי מהתרופות הקוגניטיביות לבעיות קשב וריכוז, ואולי הקושי האדיר מכולם: תחושות הרעב סופקו.
״אימצתי את הדיאטה הקטוגנית כאורח חיים״
איך עשיתי את זה? בפשטות, הפסקתי לאכול כמו אמריקאים, אכלתי המון שומן, שומן טוב, והפסקתי לאכול פחמימות. אימצתי את הדיאטה הקטוגנית כאורח חיים. על אף ההצלחה, התהליך היה ארוך ומייגע, מלווה במכשולים לא מצופים שבצבצו באפן מתמשך לאורך כל הדרך ועוד מתגלים בלי הרף. אף פעם לא קל, אך תמיד מספק מתוך התוצאות המרהיבות, שגם הן בעלות תיאור של עקשנות ללא הרף ומגלות את עצמן שוב ושוב. אני גאה לציין שהצלח הזו הינה הדבר הקשה ביותר שהחלטתי להשיג, הלקחים שדבקו בי הינם מתגמלים לא פחות מהטרנספורמציה הפיזית.
העיקרון הקשה ביותר בתהליך היה קבלת התובנה שעליי להיות הראשונה בסדר העדיפויות של עצמי. ההבנה שאני ראויה להאכיל את עצמי בתזונה הנכונה, ריפאתי את עצמי פנימה החוצה. למדתי את היתרונות של אוכל כתרופה להחלמה.
התהליך העניק לי שלוות אכילה אינטואיטיבית שלאוכל מלא ושמן אשר מזין את הגוף, את המוח ואת הנפש. למדתי להתמקד בעצמי ובמה שטוב לי, להתעלם מהתגובות השיפוטיות לזאתי ששופכת שמן זית על כל הצלחת ולהתרכז בהתקדמות האישית שלי. זה לא דיאטה שמתאימה לפנטזיות האסתטיות שלנו, זה לא דוגמנית ביקיני מנשנשת מנגו, זה גם לא פרסומת ליוגורט נטול שומן מקושט בשבבי גרנולה וצימוקים. זהבשר, זה דג, זה שומן, זה מלוכלך וזה טעים בטירוף. עיניים תוהות יפתחו ויחדרו לצלחת, יעלו ספקות לגבי כולסטרול ולגבי קלוריות, לאחרים יהיה קשה לעכל את זה. בכנות, אם לא הייתי עושה את המחקר המעמיק בעצמי, ככל הנראה שהספקות היו מחלחלות ומרפות את ידיי מלהמשיך בדיאטה. הידע שצברתי לגבי השינוי המטבולי, הפנמת יכולת הגוף לשגשג בניצול שומן כמקור אנרגיה, והתובנה שדעה קונבנציונלית היא לרוב חסרת משמעות, הם הסודות האמיתיים להצלחה שלי.
הייתי נורא בודדה בתהליך, עוינות הסביבה היוותה קושי נוסף ולא הכרחי, בורותם של האחרים התבטאה בהתנגדות ובחוסר תמיכה. מטרתי היא לתקן את התפיסה הסטנדרטית ששומן הוא האויב, וליצור סביבה תומכת לאלו שמסוקרנים לגבי אורח חיים קטוגני. פורום שבו נוכל לחלוק מידע, בין אם זה חוויות אישיות, העובדות הפרקטיות לגבי ביולוגיה המערכת המטבולית, מה להכין לארוחת ערב או המדע מאחורי תזונה קטוגנית. קבוצת התמיכה תוכל להיות צעד קדימה למען הפצת אכילת שומן והפחתת פחמימות. אם נצמח כקבוצה, נוכל לחנך את אלו שסובלים ממחלות מטבוליות וללמדם על תזונה נכונה יותר, נוכל לנתב את בריאותינו המתדרדר לכיוון של שיקום והחלמה. ריפוי התאים, הקומפוזיציה שמרכיבה את מהותנו, אנחנו מחזיקים בכוח בהכרעת איכות החיים שלנו. בואו נחייה במיטבנו בכך שנבריא ונרגיש שובע. בואו נהייה מסופקים ומלאים.
